תום העשור הנוכחי וכניסתה של 2020 הוא הזדמנות מצוינת לסכם מה השתנה והתפתח בתעשיית ההייטק הישראלית, שרבים מכנים הקטר של המשק. במבט על, בעשור האחרון ראינו עליות שכר יפות וגידול בביקוש לעובדים, אך עם זאת, מצבן של הנשים בתחום לא השתפר מאוד. אחד התחומים בהן ישראל יכולה לרשום גאווה הוא מספר נאה של אקזיטים מרשימים של חברות ישראליות שפיתחו טכנולוגיות פורצות דרך – כל אלה מסמנים עשור מעניין וחשוב לתעשיית ההייטק בישראל.
עליות בשכר ובתקנים
העשור החולף היה ללא ספק משמעותי וסימן את המשך צמיחתה של תעשיית הטק הישראלית. תחילתו מסמנת התאוששות מהמשבר הכלכלי הגדול של 2008-2009 והמשכו בשגשוג מתמשך, עליית משכורות וגידול בביקוש לעובדים. מנתונים שאספה ועיבדה חברת אתוסיה, ניתן לראות כי השנים הראשונות לעשור, 2010-2011 היו בעיקר שנות התפכחות והתאוששות ממשבר, והחל בהן גידול במספר המשרות בתחום – 11% ב-2010 וקפיצה של 17.5% ב-2011. בין 2013 ל-2015 כבר ניתן לראות זינוק משמעותי במספר המשרות הפנויות, שצמח מ-20.5% והגיע ל-32% ב-2015. בסוף העשור התייצב הגידול במשרות הפנויות על כ-20% בשנה, עדיין נתון יפה בהחלט שמראה שהשוק צומח וצריך עובדים חדשים. מבחינת מספרים, מדובר על לא פחות מ-16,095 תקנים פתוחים ב-2019, לעומת 10,055 באמצע העשור (2015) ו-4,584 בתחילתו (2011).
מספר התקנים הפתוחים הוא אחד הנתונים האופטימיים ונמדדת בו עלייה מתמדת לכל אורך העשור, מה שמראה שעבור מי שמחפש מקצוע ללמוד או תחום להסבת מקצוע, ההייטק הוא עדיין זירה אטרקטיבית מאוד עם ביקוש גבוה לעובדים. בהסתכלות על כלל העשור חלה גם עלייה בשיעור העובדים המגויסים מכלל העובדים בתחום, אם כי לא בעקביות כמו העלייה בשכר. אם בתחילת העשור, 2011, מדובר היה על 10.5% עובדים חדשים מכלל הענף, ב-2015 מדובר על 18.5%, וב-2018 ו-2019 עומד הנתון על 7% ו-9% בהתאמה.
השנה דיווחה רשות החדשנות כי שיעור עובדי ההייטק מסך השכירים הגיע לשיא של עשור וחצי, כאשר 8.7% מהשכירים בישראל עובדים בתחום. לפי נתוני הרשות, באמצע 2019 מספר השכירים בענף ההייטק הגיע ל-307 אלף.
ומה עם הנתון שכולם מדברים ושואלים עליו – השכר – גם שם ניתן לראות עלייה מתמדת לאורך העשור בשכר הממוצע בתעשיית הטק. אם בתחילת העשור עמד המספר על 20,787 לחודש (2011), באמצע עלה הממוצע ל-23,607 (2015) ובסוף העשור עומד ממוצע השכר בתחום על לא פחות מ-28,050 (2019). מדובר על נתון לא פחות ממדהים, ואין פלא אם כך ששאלה שנשמעת לא מעט בישראל היא – ״למה לא לעבוד בהייטק?״.
עם זאת, למרות הנתונים הטובים, ניתן לראות לאורך העשור גם עלייה בשיעור העוזבים מרצון את התחום. בתחילת העשור עמד שיעור העוזבים על 7% (ב-2011 בהשוואה ל-2010), באמצע העשור, שנת 2015, על 13.5% וב-2017 על 16%, הנתון הגבוה ביותר בעשור האחרון. עם זאת, גם כאן יש סיבה לשמור על חשיבה חיובית, בשנתיים האחרונות בעשור, ירד שיעור העוזבים מרצון ל-13% (2018) ו-11% (2019). כאשר נשאלו עובדים מדוע עזבו את התחום, 19% ענו שבגלל האתגר הטכנולוגי, 15% הרגישו תחושת מיצוי ו-13% עזבו בגלל אי שביעות רצון מהשכר והתנאים הסוציאליים בענף.
מקצועות מבוקשים לפי שנים
הביקוש למקצועות שונים בתעשייה השתנה גם הוא לאורך העשור, וניתן לראות בכך את הטרנדים השונים והשינויים בתחומי העניין של תעשיית ההייטק. כך למשל, נרשמה ב-2018 עלייה של 13.5% למפתחי חומרה, של 13% למפתחי צד שרת, ושל 11% לאנשי טכנולוגיות מידע, אך הדרישה שעלתה ברמה הגבוהה ביותר הייתה למפתחי full stack, שנהנו מעלייה של 18% בביקוש.
2017 הביאה את תחום הסייבר לנקודת רתיחה, עם עלייה של יותר מ-47% בביקוש למהנדסים. הביקושים הגואים בלטו גם בתחומים כמו פינטק, בלוקצ’יין ובינה מלאכותית; ואילו בביקוש למהנדסים בתחומי Digital Health חל גידול של 23%. זינוק גדול במיוחד נרשם בביקוש למפתחים בתחום הביג דאטה (עלייה של 70%) ובאבטחת מידע, עם גידול של 45% במספר המשרות שנפתחו.
ב-2016 מרבית הגיוסים הופנו לתחום הפיתוח – פיתוח תוכנה (19%), פיתוח לאינטרנט (18%) ופיתוח למובייל (16%). עלייה משמעותית בביקוש (11%) נצפתה גם בתחום טכנולוגיות המידע (IT). הגידול בביקוש לאנשי פיתוח במהלך השנה האחרונה הביא עמו באופן טבעי גם לעלייה בביקוש בתחום בדיקות תוכנה (10%). תחום החומרה חווה היפוך מגמה – בשנת 2015 חלה עלייה בביקוש ב-3%, לעומת שנת 2014 בה נמדדה ירידה של 7% בביקוש למפתחים בתחום החומרה. הסיבות להיפוך המגמה נובעות בין היתר בעלייה בכמות הסטארט-אפים המפתחים חומרה בתחום ה-IOT ובתחום המכשור הרפואי.
מעבר לכך, בשנת 2014 תחומי הפיתוח לאינטרנט ולמובייל רשמו זינוק אדיר בביקושים לעובדים, בשיעורים של 20% ו-22% בהתאמה. בתחום פיתוח התוכנה נרשם גידול מרשים של 13% בביקוש לעובדים, וגם בתחום הקליניקה והרגולציה נרשם גידול יפה בביקוש (9%).
בתחילת העשור, בשנת 2012, העובדים המבוקשים ביותר היו מפתחי התוכנה למובייל, לסביבות פיתוח של אנדרואיד ואייפון. עובדים אלה הובילו את הביקושים לעובדים, עם עליית שיא של למעלה מ-25% בהשוואה לשנת 2011. הביקושים לתפקידי הנדסה, תפעול, שיווק ומכירות רשמו עליות מינוריות ב-2012 בהשוואה לשנת 2011. לדוגמא, הביקוש למפתחי תוכנה עלה ב-12%, בביקוש למפתחי חומרה חלה ירידה של 10%, ובביקוש למפתחי ווב חלה עלייה של 14%. תחום משאבי האנוש ספג מכה בשנת 2012, כאשר חלה ירידה של 25% בביקוש לעובדים בתחום.
הנשים נשארות מאחור
תחום שנותר בעייתי הוא תעסוקת הנשים בטק. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה רק כשליש מעובדי התעשייה ב-2018 היו נשים, 109,400 לעומת 212 אלף גברים. ב-2017 הנתונים היו כמעט זהים, עם כ-104 אלף נשים לעומת 198 אלף גברים עובדים בתחום, הנשים היו כ-34% מכלל העובדים בענף. גם באמצע העשור, ב-2014, הנתונים היו דומים: בתחום ההייטק עבדו אז כ-100,500 נשים, לעומת 128,800 גברים המועסקים בתחום. הנשים היו 35.5% מכלל העובדים בתעשייה הטק. הנתונים מלמדים שלא חלה עלייה משמעותית בשיעור הנשים בתעשייה לאורך העשור ונשאלת השאלה למה.
גם כאשר בוחנים את המקצועות בתוך ההייטק, נשים עדיין באחוזים קטנים בכל הקשור בפיתוח תוכנה ובמקצועות החומרה, ונמצאות יותר בעולמות השיווק וה-HR. מנתונים שאוספת אתוסיה ניתן לראות שנשים מהוות 75% מהעובדות בתחום ה-HR, כמחצית מהעובדים בתחום ה-UI ועיצוב המוצר הן נשים וכ-68% מהעובדים בתחום המארקום הן עובדות. לעומת זאת, רק 9% ארכיטקטיות התוכנה הן נשים ורק 12% ממהנדסות המערכת.
גם מבחינת פערי שכר, הנשים בתחום מרוויחות פחות. לפי נתוני משרד האוצר מ-2019, ברמת השכר הנמוכה בתחום, שעומדת על אלפי שקלים בחודש, נשים מהוות 60% ממקבלי השכר ואילו ברמת השכר הגבוהה ביותר, שעומדת על 40 אלף שקלים ויותר, נשים מהוות 13% בלבד ממקבלי השכר. הנתונים הללו אינם ייחודיים רק לתחום הטק, והם דומים לאלה שבשאר ענפי המשק, אם כי קיצוניים יותר. לפי משרד האוצר, קיימת בתעשיית הטק תופעה המכונה ״קנס אמהות״ המביאה לכך ששכרן של נשים עם ילד אחד נמוך ב-9%, וב-15% לאישה עם שני ילדים. ילדים אינם משפיעים כך על שכרם של גברים בתחום.
ענבל אורפז, יועצת אסטרטגית בתחומי הסטארט-אפים והחדשנות והמייסדת של #אישהבהייטק, יוזמה לקידום תעסוקת נשים בהייטק, מציינת כי בעשור האחרון ניכר כי נושא שילוב נשים בהייטק עלה לדיון הרבה יותר והמודעות לבעיות של נשים בתחום עלתה. עם זאת, לדבריה, ״עדיין לא רואים את זה במספר הנשים העובדות בתחום. לשינוי שיח יש משמעות והגברת המודעות מחלחלת לשטח. למשל, מי שמארגן אירועים היום יודע שהוא צריך לדאוג שיהיו גם נשים בפאנל, אחרת תופנה כלפיו אצבע מאשימה שהוא לא נותן ייצוג לנשים. זה נכון שקשה למצוא דוברות מומחיות לפעמים, כי מכל חמישה מומחים יש סיכוי שפחות מ-1 ל-5 תהיה אישה, בגלל כמות הנשים המועסקות בתפקידים טכנולוגיים בתעשייה. צריך להוסיף לזה גם את התופעה שנשים נרתעות מלהתראיין ולהיחשף. עדיין יותר קשה להביא נשים דוברות, אבל בנושא המודעות באירועים השינוי כן קרה״. נושא אחר ומורכב שעלה למודעות בעשור האחרון בתחום ההייטק ובכלל הוא הטרדות מיניות, זאת בין היתר כחלק מתנועת #metoo העולמית. לדברי אורפז, ״יש שני כיוונים שצריך להסתכל עליהם – איך מגדילים את מספר המועמדות מצד אחד, ואיך משמרים נשים שכבר נכנסו לתעשיית ההייטק מצד שני. נקודה שבה רואים עזיבה של נשים זה ילד ראשון. יש נתונים מאוד ברורים בנושא והרבה חברות עוד לא מודעות לזה. כבר יודעים לדבר על זה שאין נשים בהייטק אבל על הגורמים והסיבות יש עוד דרך ארוכה להעלאת המודעות ולפיתוח כלים לטיפול בזה. אם למשל הבעיה היא של אימהות, אז צריך ליצור יותר איזון עבודה-בית. יש מחיר להורות, בטח בהייטק שבו שעות העבודה ארוכות ויש הרבה נסיעות לחו״ל. נשים אומרות שהן מרגישות שהן צריכות להיות אחת מהחבר׳ה כדי להתקדם, והסביבה עדיין מאוד גברית במהות שלה״.
עשור של אקזיטים גדולים
בעשור האחרון נרשמו גם כמה מהאקזיטים הגדולים של חברות טק ישראליות. אולי הבולט בהם הוא רכישת חברת מובילאיי שייסדו זיו אבירם ופרופ׳ אמנון שעשוע על ידי אינטל ב-15.3 מיליארד שקלים ב-2017. מובילאיי מפתחת מערכות ראיה ממוחשבות ובינה מלאכותית, ניתוח נתונים, מיקום ומיפוי המסייעות לנהגים ולנהיגה אוטונומית.
לפי דו”ח הרכישות והמיזוגים של חברת הייעוץ PwC Israel, בעשור האחרון התבצעו 587 עסקאות בשוק הישראלי בשווי כולל של יותר מ-70 מיליארד דולר. התחומים הבולטים לאורך העשור היו תחום המוליכים למחצה, עם נתח של 30.5% מהעסקאות, מחשוב ותוכנה (28.5%) ומדעי החיים (16.7%).
ממחקר שפרסמה קרן ההון סיכון ויולה צמיחה, וניתח 100 עסקאות גדולות בעשור החולף בטק הישראלי, עולה כי 2013 הייתה שנת המפנה, בה יזמים ישראלים הביאו פעם אחר פעם למכירה של חברות בכמיליארד דולר כל אחת. בין העסקאות הבולטות בשנה זו – מכירת תוכנת הניווט השיתופית ווייז לגוגל, במיליארד דולר ומכירת חברת הסייבר טראסטיר, שהוקמה על ידי שלמה קרמר ומיקי בודאי, לענקית IBM, ב-800 מיליון דולר. ב-2014 נמכרה אפליקציית השיחות וייבר לענקית המסחר היפנית ראקוטן (Rakuten) ב-900 מיליון דולר. ב-2015 רכשה חברת טכנולוגיית הפיננסים D+H את ספקית שירותי התשלומים העולמית פאנדטק תמורת 1.25 מיליארד דולר. ב-2016 נמכרה איזיצ׳יפ, חברה בתחום השבבים למלאנוקס ב-810 מיליון דולר. ב-2018 נרכשה אורבוטק, חברה מובילה בפיתוח ובייצור של מכשור לשיפור תהליכי הייצור של מעגלים מודפסים, צגים שטוחים ומוליכים למחצה, על ידי טנקור (KLA Tencor) ב-3.4 מיליארד דולר. עוד באותה שנה, חברת אבטחת המידע אימפרבה נרכשה על ידי הקרן האמריקאית Thoma Bravo ב-2.1 מיליארד דולר.
העסקאות הללו היו בשלל תחומים בהם טלקום, פינטק, שבבים, ביוטק וסייבר. מרבית הרוכשים את החברות הישראליות היו חברות אמריקאיות, עם כ-60% מהעסקאות. עם זאת, אחת מהמגמות שהתרחשו בעשור האחרון היא גידול ברוכשים מרחבי העולם שאינם אמריקאים.
מנכ״ל אתוסיה, אייל סולומון אומר כי ״במבט על העשור האחרון והאקזיטים המרשימים שהוא הביא עמו, חשוב לזכור כי לא לעולם חוסן. יותר ויותר מדינות בעולם משקיעות כעת במשיכת חברות בינלאומיות או בעידוד סטארט-אפים ולא כולם רואים את ישראל כמו שהישראלים רואים אותה, כסטארט אפ ניישן. כשמישהו בא להשקיע כסף הוא מסתכל על ישראל כאופציה אחת מתוך כמה. מה שמייחד אותנו זה היכולת שלנו לנהל פרויקטים, זה לא נשמע זוהר, אבל זה חשוב מאוד, כי היזמים הישראלים טובים בלרוץ מהר ולעשות אקזיט, ואז חברות בינלאומיות קונות אותם. ישראלים טובים ביכולת לדעת איפה ומתי לעגל פינות ולא לחכות לרגולציה כמו האמריקאים למשל״.
הוא הוסיף כי ״כשמסתכלים על התעשייה שלנו שיש בה 300 אלף עובדים, זה לא הרבה במבט גלובלי, זה בערך מספר המהנדסים האיכותיים שמסיימים את לימודיהם בהודו בכל שנה. אם כסף צריך לפגוש טכנולוגיה ישראל לא תמיד תישאר סטארט-אפ ניישן. אנחנו כבר כמה עשורים מוכרים טכנולוגיה החוצה. אם רק נייצא טכנולוגיה ושום דבר לא יבשיל ויישאר בישראל אז בסופו של דבר ישראל מתייבשת. מדובר בתהליכים שכבר התחילו. צריך לפתור את המחסור בעובדים ונותנים לזה מענה באמצעות כניסה של מגזרים מוחלשים לשוק ההייטק, חרדים, ערבים ועוד אבל בסוף היום זה רק אתגר אחד של התעשייה. לצערי, אין בישראל הרבה חברות ישראליות שהפכו להיות תאגידים גדולים ואין לנו עוד צ׳ק פוינט, וזה מבחינתי נורה אדומה כי אם נמשיך בייצוא אז לא נראה כאן שום דבר יציב ורובסטי״.
הטבות בהייטק
ומה בדבר ההטבות שמבקשים העובדים בתעשייה? מסתבר שעובדים נטו לבקש רכבי חברה משמעותית יותר בתחילת העשור: 80% מהעובדים ביקשו רכב חברה בשנת 2010, מגמה שירדה מתחת ל-20% מהעובדים בסיום העשור. הסיבה קשורה לשינוי בהטבה במסגרתה עלות הרכב נגרעת מהמשכורת.
גם בהזמנות האוכל ההטבות השתנו: ב-2010 תןביס וסיבוס היו יחסית בתחילת הדרך ועובדים קיבלו פחות מ-300 שקל בחודש בממוצע להזמנות, היום עובד ממוצע בהייטק מקבל 900 שקלים בחודש להזמנות ויותר. עוד הטבה שהתרחבה משמעותית בעשור האחרון קשורה בעולם הגיוסים. אם ב-2010 עובדי הייטק תוגמלו בסכום של מקסימום אלף שקלים על מבצעי “חבר מביא חבר”, היום חברות הייטק מעניקות לעובדים שמסייעים בגיוס של חברים סכומים גבוהים משמעותית: אלפי שקלים בונוס לחבר שנקלט, חבילות טיסה מפנקות ושאר הפתעות.
ההייטקיסט הממוצע קיבל 15 ימי חופש בשנת 2010, ויפתח את 2020 עם 18 ימי חופשה שנתיים בממוצע. הוא גם יעבוד פחות במהלך היום: ב-2010 יום העבודה הממוצע עמד על 12 שעות, ובתחילת העשור הנוכחי הוא עומד על 10.5 שעות.
