ההייטק הישראלי משתלט על העולם. אלא שהפעם, ההשתלטות מעט שונה. כאשר השכר של אנשי ההייטק בישראל מזנק, יותר ויותר חברות בוחרות להעביר את פעילות הפיתוח לחו“ל. מנתוני אתוסיה עולה כי אם שכרו של מפתח ישראלי בעל שמונה שנות ניסיון עומד על 27,000 שקל, הרי שהשכר של מקבילו מאודסה הוא 17,600 שקל בלבד, ואילו עמיתם מקרקוב מקבל רק 13,200 שקל. המשמעות: חיסכון כספי של 8,000 עד 10,000 שקל בהוצאות על עובד.
אייל סולומון, מנכ“ל אתוסיה, אומר כי הנהירה של סטארט–אפים ישראלים למיקור חוץ במדינות כמו אוקרינה או אודסה נובעת מכך ש“הם נמצאים עם הגב אל הקיר. חלקם לא יכולים לעמוד בעלויות של גיוס כוח אדם מקומי, ואחרים לא מסתדרים עם הגישה של העובדים הפוטנציאליים בישראל. חברות סטארט–אפ צעירות מתקשות להתמודד עם הדרישות של הישראלים, ואל מול התחרות הגוברת של חברות הענק, הן מתקשות לשמר את העובדים“.
באתוסיה מציינים כי אם תקופת ההעסקה של עובד הייטק ישראלי בארגון היא 3.2 שנים בממוצע (נכון ל-2017), הרי שעובדים ממזרח אירופה עובדים בממוצע כחמש שנים באותה חברה. לרוב העבודה מתבצעת לאורך השנים לסירוגין מול הלקוח הישראלי, אך העובד נשאר בחברת מיקור חוץ. בהודו, מנגד, הלויאליות למקום העבודה נמוכה יותר, והתחלופה דומה לזו שבארץ.
ואולם, לדברי סולומון, העובדה שיותר ויותר חברות ישראליות בוחרות לעבוד עם מפתחים מחו“ל אינה קשורה רק בשכר הנמוך. “מפתחים מרוסיה ואוקראינה הם בעלי השכלה גבוהה מצוינת, יודעים את השפה האנגלית ברמה גבוהה מאוד ויש להם גם כישורים טכנולוגיים טובים – כך שהם מציעים יתרונות רבים, בנוסף לחיסכון הכספי“. הודו אמנם מציעה כוח אדם זול יותר, אך איכות העבודה של המפתחים שם עשויה להיות נמוכה יותר, בין היתר בשל קשיים בתקשורת, וכמובן הבדלי תרבות בולטים לעומת העולם המערבי.
קצת מספרים ….
ב 2017 אויישו בתעשיית ההייטק בישראל 62,000 משרות, כשרובן המוחלט של הגיוסים האלה יועדו להחלפת עובדים שעזבו מרצון. רק 6% היוו צמיחה אמיתית, גיוסים שנותבו לצורך משרות חדשות.
שיעור העוזבים מרצון בשנת 2017 נסק לממוצע של 16% מכלל המועסקים בארגונים.
כשמסתכלים על גיוסי עובדים של חברות ישראליות בחו“ל אנחנו מזהים צמיחה של עשרות אחוזים מידי שנה.
מספר המועסקים על ידי חברות ישראליות במודל off-shore עד תחילת 2017 עמד על 16,000 מועסקים עם מחזור כולל של 750 מיליון דולר בשנה.
שנת 2018 פותחת כבר עם מספרים אחרים לגמרי – כשהיום אנחנו עומדים על 20,000 מועסקים עם היקף פעילות של 960 מיליון דולר בשנה! צמיחה של 25% שללא ספק מגיע על חשבון הגיוסים בישראל.
כולם פוזלים החוצה
הישראלים, כמובן, אינם לבד בעסק – ומיקור החוץ מתרחב והולך בכל העולם, כאשר גם בארה“ב, מתמודדות ענקיות האינטרנט וההייטק עם תחרות גוברת על העובדים.
אחד השינויים הגדולים ביותר שמאפשרים את העבודה עם צוות מפתחים בכל העולם קשור להתפתחות הטכנולוגיה. “חשוב לדעת שבימינו, קל מאוד לנהל את פעילות הפיתוח מרחוק“, מציין סולומון. “יש לנו הרבה כלים ופלטפורמות שמאפשרים שיתוף מסכים וקוד ולצמצם את הצורך בנסיעות מרובות – תוך פיקוח צמוד על המפתחים המרוחקים. דבר המאפשר לצמצם את הסיכונים בעבודה מרוחקת.
“אף שניתן לעשות מיקור חוץ גם בישראל – Nearshore, מונח שפירושו פיתוח מקומי במקומות כמו נצרת ובאר שבע, שם הנדל“ן זול יותר, וגם עלות ההעסקה נמוכה יותר, אנו עדיין רואים יותר ויותר עבודה עם מרכזי פיתוח Off Shore, לאו דווקא רק בגלל העלויות, אלא גם כדי להגדיל את הצוות“, מציין סולומון. להערכתו, בתוך שנתיים נראה עלייה של 20% עד 30% במספר החברות הפועלות במיקור חוץ ומחזיקות מרכזי פיתוח בעולם, לצורך הגדלת צוותי הפיתוח הקיימים.
סולומון מציין כי התפתחות נוספת קשורה לשינויים בהעדפות של העובדים הישראלים. “עובדים רבים בוחרים במסלול של עבודה מחוץ למשרד, וזה כופה על הארגונים מצב חדש של עבודה מרחוק, בין אם אלה פרילנסרים, או עובדים שמתגוררים רחוק מהעבודה. המציאות משתנה לנגד עינינו, והעבודה בשלט רחוק היא כבר לא רק בחירה של הארגון, אלא נובעת לפעמים מבחירה של העובדים“.
לקבל החלטות מהירות
יבגני שולגין, יו“ר לשכת המסחר ישראל–אוקראינה הפועל בתחום מיקור החוץ העולמי, מסביר כי “באוקראינה יש כ-200 אלף מתכנתים וכ-400 אלף אנשי IT, ו-90% מהחברות המקומיות בתחום ה-IT עוסקות במיקור חוץ. פעמים רבות, הבחירה באאוטסורסינג היא לא רק משיקולי מחיר – אלא נובעת מבעיה בגיוס כוח אדם מקומי, כמו שקורה בישראל. יש חברות שמעדיפות לעשות מיקור חוץ במדינות יקרות יותר מאוקראינה, כמו בולגריה“.
הזמינות הרבה של העובדים והשכר הנמוך אמנם קורצים, אך שולגין מבהיר כי ישנם גם קשיים בתהליך. “באוקראינה אמנם יותר קל ומהיר לגייס עובדים, אבל צריך לקבל החלטות במהירות, מאחר שרוב הגיוסים באוקראינה – 90% – נעשים בשיטת ‘הד הנטינג‘ – כלומר פונים למישהו שבכלל לא מחפש עבודה. ישראלים אוהבים לתת למועמדים מבחנים, אבל כשלכל מועמד מציעים עוד חמש משרות בלי מבחן, למה שהוא יטרח בכלל? בדרך כלל, אנחנו ממליצים להזמין מועמד לריאיון עבודה ולתת לו תוך כדי הריאיון את השאלות למבחן“.
שולגין מוסיף כי הבדלי התרבויות מחייבים את הישראלים להתרגל לסגנון עבודה מעט שונה. “הפרויקטים הישראלים קשים יותר בהשוואה לפרויקטים מגרמניה, ארה“ב או אנגליה, והם דינמיים יותר. במיקור חוץ, מאחר שבהתחלה יש נתק בין החברה לבין המתכנת שעובד מולה, חשוב לעבוד באופן מסודר – והישראלים מתקשים בכך לפעמים. למשל, הם עושים פגישת עבודה בארוחת
