כתבה בנושא חילופי מעבידים במקום העבודה

במקרה של חילופי מעבידים, כאשר העובדים נשארו לעבוד באותו מקום, עומדות למעסיק השני חובות כלפי עובדי המעביד הראשון כמפורט להלן: 

  

באשר לשכר עבודה או תשלומים לקופת גמל  

סעיף 30(א) לחוק הגנת השכר, התשי”ח-1958, קובע כי כאשר עבר מפעל מיד ליד או חולק או מוזג, אחראי גם המעביד החדש לתשלום שכר עבודה ולתשלומים לקופת גמל המגיעים מן המעביד הקודם.  

  

יחד עם זאת, המעביד החדש רשאי, על ידי הודעה שיפרסם במפעל ובעיתונות בדרך הקבועה בתקנות, לדרוש שתביעות תשלומים כאמור יוגשו לו תוך שלושה חודשים מיום ההעברה, החלוקה או המיזוג, ואם פירסם את ההודעה אחרי יום זה, מיום הפרסום. המעביד החדש לא יהיה אחראי לתשלום תביעות שיוגשו לו כעבור התקופה של שלושה חודשים כאמור.  

  

יצוין, כי הוראות סעיף זה לא יחולו על העברת מפעל, חלוקתו או מיזוגו עקב פשיטת רגל או עקב פרוק של חברה.

 

באשר לחופשה שנתית ודמי הבראה

בתב”ע נה/243, 342-35 עינת לברון נ. א. בטחון אזרחי בע”מ (ניתן ביום 15.2.1996 בביה”ד האזורי לעבודה) נפסק כי:

 

לאחר חילופי מעבידים נשמר הוותק של העובד מיום תחילת עבודתו באותו מקום עבודה, לעניין חופשה שנתית ודמי הבראה, אולם “רצף זכויות” זה נשמר רק לענין אורך תקופת העבודה (הוותק) שילקח בחשבון ולא לענין אפשרות חיוב המעביד החדש ביתרת חופשה או דמי הבראה שנצברו לזכות העובד עד ליום בו חל חילוף המעבידים.

 

לדוגמא – עובד שעבד 3 שנים במקום עבודה, מתוכם שנתיים אצל מעביד אחד ושנה אצל המעביד הנוכחי. המעביד הנוכחי יהיה חייב לתת לעובד חופשה והבראה עפ”י הזכאות של עובד בעל וותק של 3 שנים, אך רק עבור השנה בה עבד העובד אצלו.

 

לגבי תקופת העבודה אצל המעביד הראשון, יהיה על העובד לדרוש מהמעביד הראשון פדיון חופשה ודמי הבראה במידה והיה זכאי להם ולא שולמו.

 

לעומת זאת, ביום 15.8.2003 נפסק בביה”ד האזורי לעבודה בבאר-שבע (ד”מ 2481/02 טלי שני – רנ”ר החברה לפיתוח גנים בע”מ) כי המעביד השני יהיה אחראי לשלם פדיון חופשה ודמי הבראה לגבי כל התקופה בה עבד העובד באותו מקום עבודה.

 

בשלב זה, קיימת חוסר אחידות בפסיקת בתי הדין האזוריים לעבודה בסוגייה זו.

 

כל עוד אין פסק דין של בית הדין הארצי בסוגיה זו, ופסקי הדין של בתי הדין האזוריים סותרים זה את זה, נותרות שתי הפרשנויות הנ”ל אפשריות, ואין האחת גוברת על השניה.

באשר להודעה מוקדמת  בדב”ע נו/14–3 שלמה מקלוף – דרווקו בע”מ במלון גלי זהב ואח’ (עבודה ארצי כרך כ”ט (1) 315), מיום 27.10.90, נפסק כי על המעביד האחרון (המפטר) לתת לעובד הודעה מוקדמת עפ”י כל הוותק של העובד באותו מקום עבודה.

באשר לימי מחלה

עפ”י סעיף 4 לחוק דמי מחלה, תשל”ו-1976, עובד צובר 1.5 ימי מחלה לכל חודש עבודה מלא שעבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה. כלומר, המעביד האחרון יהיה חייב להכיר במכסת ימי המחלה שנצברו לעובד באותו מקום עבודה, אך נראה כי לא יהיה חייב בתשלום דמי מחלה על מחלה שהיתה בתקופת המעביד הקודם.

 

באשר לפיצויי פיטורים

סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ”ג – 1963, קובע כי מי שעבד שנה אחת ברציפות אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים.

 

פירושו של סעיף זה הוא כי עובד שעבד ברציפות במקום עבודה אחד ופוטר ע”י מעבידו (אף אם מעבידו זה לא היה המעביד שקיבלו לעבודה) זכאי לפיצויי פיטורים בעד כל תקופת עבודתו באותו מקום עבודה, מאת מעבידו האחרון שפיטר אותו.

 

יש לציין, כי במקרה שעובד עבר ממקום עבודה אצל אותו מעביד, ונתחלפו מעבידים במקום העבודה הנוכחי – העובד יהיה זכאי לקבל פיצויי פיטורים מהמעביד הקודם בעד תקופת עבודתו אצלו או במקום העבודה הקודם כאילו פוטר העובד ביום חילופי המעבידים כאמור. אם המעביד החדש כאמור קיבל על עצמו, עפ”י התחייבות בכתב כלפי העובד, את האחריות לפיצויי הפיטורים שהיה העובד זכאי לקבל מהמעביד הקודם כאמור, יהיה המעביד הקודם פטור מתשלום הפיצויים, ויראו את תקופת עבודתו של העובד אצל המעביד הקודם או במקום העבודה הקודם כאילו עבד במקום העבודה הנוכחי.