קשה להגזים בחשיבותן של חברות הטכנולוגיה הרב לאומיות (מרכזי פיתוח בינלאומיים), בהן ענקיות כמו אינטל, גוגל, אפל ומיקרוסופט, לכלכלה הישראלית. חברות אלה מפעילות בישראל כ־250 מרכזי פיתוח ומעסיקות יחד כ־24 אלף עובדים, לפי הערכה של חברת ההשמה בהיי טק אתוסיה. מרכזי הפיתוח שלהן מפוזרים לכל אורכה של הארץ: רבים מהם במרכז, אך יש להם ייצוג גם בפריפריה – בקריית גת, באר שבע, נס ציונה, יהוד, יקנעם, חיפה, כרמיאל וטירת הכרמל. מובילים אותם מנהלים ישראלים מוכשרים שלעתים קרובות צברו ניסיון במטות החברות מעבר לים.
למרות זאת, החברות הרב לאומיות נתונות גם לביקורת חריפה. טוענים שמידת המחויבות שלהן לישראל אינה מספקת; שהן לא משלמות מסים וצוברות רווחים כלואים; שהן מעסיקות מספר נמוך של עובדים מהפריפריה, ואינן מספקות תעסוקה לנותני שירותים חיצוניים, כמו עורכי דין ורואי חשבון; אומרים שגם כשהן כבר רוכשות חברות ישראליות, הן מעתיקות את פעילותן לחו”ל או מצמצמות אותה ומפטרות את העובדים הישראלים. האם זו ביקורת מוצדקת? לא תמיד. ישנן גם כמה סיבות טובות לאהוב את חברות ההיי טק הזרות הפועלות בישראל.
1. הן מכניסות למדינה די הרבה כסף
את תרומתם של מרכזי הפיתוח הזרים למשק ניתן לתאר באמצעות מדדים מאקרו־כלכליים: ב־2009 היו חברות רב לאומיות אחראיות לכ־63% מההוצאה על מחקר ופיתוח עסקי־אזרחי בישראל – כך לפי נתוני הלמ”ס. סך ההוצאה למו”פ של חברות אלה באותה שנה – שעיקרה עלות העסקת עובדים – הסתכם ב־12.4 מיליארד שקל. סך יצוא המו”פ האזרחי של חברות בשליטה זרה ב־2007 היה 10.5 מיליארד שקל – 86% מסך ייצוא המו”פ מישראל באותה שנה (בידי הלמ”ס אין נתונים מאוחרים יותר). מרכזי הפיתוח של החברות העולמיות בישראל העסיקו ב־2007 כ־27 אלף עובדים, שהם 45% מסך עובדי המו”פ בישראל.
אינטל ישראל, המעסיקה הגדולה והמשקיע הפרטי הגדול ביותר בהיי טק הישראלי, היא גם אחת החברות הזרות הבודדות שחושפת נתונים אודות תרומתה למשק. ב־2012 היא גייסה 760 עובדים, וסך העובדים במרכזיה השונים בארץ הגיע ל־8,500. באותה שנה היא ייצאה ב־4.6 מיליארד דולר – כ־10% מכלל היצוא של ישראל ו־20% מיצוא ההיי טק – וביצעה רכש גומלין מספקים מקומיים בכ־737 מיליון דולר. בכל שנותיה בישראל, השקיעה אינטל 10.5 מיליארד דולר בפעילותה המקומית, בעיקר בהקמת מפעלי ייצור ובשדרוגם (3.1 מיליארד דולר מתוך סכום זה ניתנו במענקים ממשלתיים). רכש הגומלין של אינטל ישראל בשנים 2006־2012 מסתכם בכ־5.2 מיליארד דולר.
2. הן מקפיצות את ישראל כיתה מבחינה טכנולוגית
ישראלים אוהבים לתאר את מדינתם כמובילה עולמית בטכנולוגיה מתוחכמת, אבל ישנם תחומים בעשייה הטכנולוגית הדורשים משאבים שפשוט אינם בהישג ידן של חברות ישראליות. “כשאני מסתכל על השקעות במדינת ישראל, לדוגמה על פיתוח טכנולוגיה כמו ייצור ב־22 ננומטר באינטל, אני לא מאמין שחברה ישראלית יכולה להרים דבר כזה”, אומר נשיא אינטל ישראל, מולי אדן. “היתרון הגדול של החברות הרב לאומיות הוא שהתנהלות העסקים שלהן לא תלויה בכלל בכלכלה הישראלית, אלא בכלכלה העולמית. חלק מהן חברות ענק שיכולת ההשקעה שלהן במו”פ אדירה, והן מביאות יכולת עבודה בשפיץ של הטכנולוגיה”.
3. הן מעניקות רשת ביטחון לעובדים בענף
נוכחותן של חברות רב לאומיות בישראל טובה גם לעובדים בענף ההיי טק, אומר סגן נשיא ברודקום העולמית, שלמה מרקל: “ברגע שיש חברות רב לאומיות, יש גם רשת ביטחון טובה יותר לעובדים. כלומר, אם יש משברון בחברה מסוימת והיא צריכה לפטר את כל העובדים, אז חברות רב לאומיות חזקות אחרות יכולות לקחת אותם”.
תופעה זו בלטה בשנה האחרונה במיוחד בחברות השבבים. AMD קלטה עובדים שפוטרו מפריסקייל, אפל קלטה את מפוטרי טקסס אינסטרומנטס וחוואווי (Huawei) את מפוטרי LSI Logic. בכל אחת מן החברות היו פיטורים בהיקף רחב שנבעו מהחלטות אסטרטגיות של המטות העולמיים שאינן קשורןת באופן ספציפי לישראל אלא להפסקת קווי פעילות, אך העובדים הישראלים הושפעו מכך. מרקל מדגיש גם את הפרנסה שמספקים מרכזי הפיתוח הגדולים לנותני השירותים סביבם – מסעדות, נהגים, טיסות, עורכי דין, אנשי פיננסים וכוח אדם.
4. הידע הניהולי והטכנולוגי שנצבר בהן זולג לסביבה
לחברות הרב־לאומיות יש השפעות סביבתיות של זליגת ידע לארגונים אחרים (Knowledge Spillover). הידע הזה ממשיך להתגלגל בישראל ועל בסיסו קמים סטארט אפים, מומצאים פטנטים ונוצרים מקומות עבודה חדשים. אינטל ישראל היא דוגמה מצוינת לכך: מאז הקמתה ב־1974, עם צוות ראשוני של חמישה עובדים, עזבו אותה יותר מ־10,000 עובדים – כ־300 איש בשנה בממוצע – שעברו למלא תפקידים אחרים בכלכלה הישראלית, כך על פי מחקר פנימי שנעשה בחברה.
היכן עובדים אנשי הפיתוח של החברות הגלובליות בישראל?
מאז 2006 הוקמו על ידי יוצאי אינטל 30 חברות חדשות בממוצע מדי שנה. חברות אלה מייצרות מדי שנה כ־250 מקומות עבודה חדשים. החברות שהקימו יוצאי אינטל גייסו 700 מיליון דולר מאז 2006. חלק מהחברות נמכרו והפכו למרכזי פיתוח של חברות רב לאומיות אחרות, כמו ברודקום. גם מלאנוקס, אחת החברות הישראליות הגדולות הבודדות שהוקמו בישראל בעשור האחרון, הוקמה על ידי יוצאי אינטל. “באופן טבעי, כשאתה מגדל קאדר של מהנדסים שעובדים בקדמת הטכנולוגיה, התוצאה היא שהם עושים דיפוזיה, כלומר, מעבירים את צורת החשיבה וההתנהלות למקומות חדשים”, אומר אדן.
5. הן משמשות נתיב פופולרי לאקזיט
רוב מרכזי הפיתוח הזרים בישראל הוקמו על בסיס סטארט אפים מקומיים שנרכשו על ידי חברות זרות. ואחר כך הורחבה פעילותם. זהו, הלכה למעשה, נתיב האקזיט הפופולרי ביותר בהיי טק הישראלי. “החברות הבינלאומיות רוכשות סטארט אפים ישראליים במטרה להשיג דריסת רגל בשוק ההיי טק המקומי”, אומר מנכ”ל אתוסיה, אייל סולומון. “ישראל ממוצבת בעיני העולם כמרכז מוביל בתחום החדשנות. לכן, למרות שרמות השכר של מהנדסים ישראלים גבוהות ב־5%־8% מאלה של מקביליהם במקומות מסוימים בארצות הברית, ובעשרות אחוזים מאלה של מהנדסים במדינות מזרח אירופה והמזרח הרחוק, החברות הבינלאומיות בכל זאת מעדיפות להמשיך ולהשקיע בבניית מרכזי הפיתוח שלהם גם בארץ”.
6. יש להן השפעה מבורכת על התרבות הארגונית בישראל
תרומתן של החברות הזרות למשק הישראלי ניכרת גם בסטנדרטים שהן קובעות בתחומי הניהול והתרבות הארגונית. “כישראלים אנחנו טובים מאוד ביצירתיות, פתוחים למחשבה מחוץ לקופסה ובעלי תעוזה, לכן גם אין לנו תרבות של פחד מכישלון”, אומר מרקל. “בתהליכים, לעומת זאת, אנחנו טובים פחות. בחברה רב לאומית שמתנהלת בתרבויות שונות בהיקפים גדולים וסוגים של כללים, התרבות הארגונית יותר גלובלית וניתן ללמוד איך לנהל דברים על פני סביבות שונות. זה פן משלים בעיקר ביכולות הניהוליות”, אומר מרקל. לטענתו, “הניסיון שרכשו מנהלים בחברות הרב לאומיות מצמיח דור חדש של מנהלים שיש להם יכולות בתחומים שמסורתית לא מזוהים עם ישראל, כמו שיווק ומכירות. כשמסתכלים על היכולות שלנו כישראלים לפני עשור וכיום, האיכות של המנהלים בישראל עלתה”.
המאמר פורסם בשיתוף עם TheMarker
